המסע אל עצמי

ופתאום מצאתי את עצמי באמצע המסע. עשיתי דרך באורך כלשהו, משום מה חשתי תחושה מוזרה של התקדמות למרות שלא זזתי כלל מהכיסא שבחדר הקבוצות. כן, זאת כבר הקבוצה השנייה, הקבוצה הטיפולית השנייה. הבטתי אל הדרך והדרך הביטה בי. עקבות רגלי לא הלכו בקו אחד. זה היה מסע ארוך. היו חלקים שכבר זכרתי במעומעם, זה כבר

להמשיך לקרא


מתוך האינסטגרם שלי

זמן חרדה

מדינת ישראל הייתה נתונה מיום קיומה לאיום מתמיד. מלחמות או מבצעים צבאיים הפכו לחלק אינטגרלי מחייו של כל אזרח ישראלי ולא משנה מה מיקומו על המפה הפוליטית. אם בעבר המלחמות נערכו בחזית הרי שבשנת 1991 המצב השתנה כאשר שליט עיראק סדאם חוסיין הפציץ את חיפה ותל אביב בטילים ארוכי טווח. העורף הפך לחזית ותופעת הלם

להמשיך לקרא


נפרדנו כך, למרות שרציתי שזה יראה אחרת

אני מקדישה לך את הפוסט הזה למרות שאני יודעת שלא תטרח לקרוא אותו בכלל. בעצם זה חלק מהקשר שלנו. קצת חבל, הפסדנו אחד את השני בדרך. אני לא יודעת אם למדת מזה משהו, אבל לאחר יותר מחודש של סיוטי לילה, אני מרגישה שאני צריכה לספר קצת על מערכת היחסים הטיפולית הלא כל כך מוצלחת. אולי

להמשיך לקרא