לראשונה בבלוג הזה תהיו מופתעים לשמוע על איש אחד שראוי לכל שבח. מבחינתי הוא פשוט עושה את העבודה השיקומית כמו שצריך. הכירו את עובד ההשמה שלי, אדם מזן נדיר במיוחד.
כשראיתי אותו לראשונה הייתי באחת מתקופות השפל של חיי, אימי נפטרה זמן קצר לפני כן ממחלה קשה שכילתה כל חלקה טובה בגופה של אימי. הייתי בתהליך אבל די ממושך. ופגשתי אותו במשרדי הדיור המוגן. לא היו לי צפיות ממנו, נסיון העבר המר שלי עם עובדי השמה הביא אותי למסקנה שלעולם הם יהיו מקובעים בדעות שמקומן בספרי ההיסטוריה.
הוא דילג למשרד בצעד בוטח, היה בו משהו מוזר. חשבתי שלאיש הזה יש עבר צבאי מפואר. אגב, הוא פנה אלי בטון סמכותי. הייתי שם יחד עם המטפל שלי באותם ימים. חשבתי שנפלתי על סגן הרמטכ"ל. הוא היה שיטתי, מעשי, מפחיד קצת. קשוח. האמת? התאים לו תפקיד בסרט בלשים כזה או אחר, לא האמנתי שאני יושבת מול עובד השמה.
אבל די מהר הבנתי שלפני עומד איש מזן אחר. לראשונה הוא הציע שנעבוד בשיתוף פעולה. אף עובד השמה לפניו לא נתן בי את האמון הזה. למעשה, חיפוש העבודה הפך לעבודת צוות של שנינו. בעוד אני נכנסתי ללוחות הדרושים ושלחתי קורות חיים, הוא דבר עם אנשים שהוא מכיר.
יחד גילינו את המציאות (שתמיד יש לה את התוכניות שלה) – פעמים רבות העדיפו שאעשה עבודות פשוטות עד בסיסיות מאוד וזה לא היה לרוחו. כן, הוא אמר לא פעם למעסיקים את האמת בפנים.
לפני זמן מה הקשר בנינו חודש. אני רכשתי עוד מקצוע. הוא עבר לעבוד במקום די נידח. יש לציין שהוא האיר את עיניו של מתאם הטיפול שלי. והמשרה שנבחרה וזכתה להסכמה שלנו החלה להבשיל. כואב לי לכתוב את הקטע הבא, פשוט עצוב לי.
הוא פשוט התחנן בפני מקום העבודה הזה שיקבל אותי. עברתי את הראיון הרגיל, שכלל סוג של תוכנית ריאליטי. והאחראית הודיעה לו שפרופיל האישיות שלי ממש לא מתאים. עובד ההשמה שלי תמה על כך, הרי מקום העבדוה הבעי נכונות להעסיק אנשים שמתמודדים עם אבחנה פסיכיאטרית, מדוע שהם לא יקחו בחשבון שנלוות לזה אי אלו בעיות?
לאחר משא ומתן שלא מבייש את ראש הממשלה הצליח עובד ההשמה לתאם שוב פגישה ביני לבין אותה חברה. לאחר כמה שעות של האזנה לשיחות בנושאים שונים, ישיבה עם עובדת בעלת מיומנויות, התלתי להבין את גודל המשימה המוטלת עלי והייתי מוכנה לקפוץ למים. היתי מוכנה לקחת כל סיכון ולנסות. יש לציין שאפילו המנהלת התרשמה ממני וקבלתי תשובה חיובית, זהו אני אמורה להתחיל הכשרה ממש בשבוע הקרוב.
הודיתי בדמעות של התרגשות לעובד ההשמה ולמאמציו הכנים.
עברו אולי יומיים של תקוהה עד שהגיעה שיחה מנציגת החברה. הם דיברו על נציג משאבי האנוש שדחה את בקשתי. הרוח יצאה מהמפרשים שלי. הרגשתי רע. תתפלאו, השיחה הראשונה שעשיתי הייתה לעובד ההשמה. הוא היה בדיוק כמוני – המום.
יש לציין שהוא עדיין מנסה לדבר עם אנשי החברה. טרם התקבלה תשובה.
אז כן, לפעמים לצידכם עומד איש שמאמין בכם וזה חשוב. לפעמים הוא יהפוך את העולם ברגע שהוא מגלה את הנכונות אצלכם. אבל גם הוא יגלה שקשה, קשה למצוא עבודה למישהי עם אבחנה פסיכיאטרית.
גם בימים של חושך,זיכרו את האור