השד שבבקבוק

מלחמת הכתבים הכלכליים – מאבק הנכים 2017

בחודשים האחרונים עלתה בישראל המודעות לנושא הנכים, בעיקר בזכות קבוצת נכים הקוראת לעצמה "הנכים הופכים לפנתרים". שמה של הקבוצה מרמז על מהות הפעילות שלה. ראשית, היא אקטיבית במאבק הנכים ומלבד תיפעול דף פייסבוק, הנכים עוסקים בפעילות שטח עניפה. שנית, השם מרמז על תנועת המחאה החברתית "הפנתרים השחורים" שקמה בשנות ה – 70 של המאה ה – 20.

פעילי "הנכים הופכים לפנתרים" הביאו את מצוקת הנכים לכלל הציבור בישראל על ידי חסימת כבישים מרכזיים וכך נגרמו שיבושים בתנועת כלי הרכב, האנשים מן השורה ראו לנגד עיניהם נכים, חלקם הגדול בכיסאות גלגלים. שמוחים על קצבת הנכות הנמוכה, ולא מתביישים בנכותם. חלק מהנהגים הביעו הזדהות עם מאבק הנכים אולם חלק מהנהגים הביעו מחאה והתנגדות לחסימת הכבישים.

יש לציין שהנכים הפגינו גם לפני כן. אולם תשומת הלב, הן של הציבור והן של התקשורת הייתה מזערית, אם בכלל. חסימת הצמתים המרכזיים ונמל אשדוד העלתה בבת אחת את המודעות לבעיית הנכים. התקשורת עטה על הנכים ומחאת הנכים עלתה סוף סוף לשיח הציבורי. הדבר הפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות ובאופן בלתי צפוי על הכתבים הכלכליים. מרבית הכתבים הכלכליים נתקפו פאניקה.

אחת העיתונאיות הבכירות בכתב העת הכלכלי היוקרתי דה – מרקר, מירב ארלוזורוב, עוסקת בזריעת פחד בציבור שמא תוספת לקצבאות הנכות, תסכן את המשק בישראל. הכתבות שלה מלוות בדרך כלל במידע רב שבא כביכול לתמוך בתפיסת עולמה הניאו – ליברלית. חלק מהמידע מוטעה ומטעה וחוטא למלאכתו של העיתונאי, אולם לצערה של הכתבת הבכירה, אני כאן.

מירב ארלוזורוב, גרתי שנים בשכונה החיפאית הקרוייה על שם סבך, חיים ארלוזורוב. אני כאן בשם אותם נכים שאת חושבת שלא מגיעה להם קיצבת נכות. את סבורה שלנכים שרואים את נכותם מגיעה קצבת נכות. אולם לנכים עם דיכאון לא מגיעה תוספת לקצבה. כמה שאת טועה מירב. לו ידעת כמה הפרעות נפשיות משבשות את חייו של אדם, לו רק ידעת שדיכאון לא מטופל מביא לאובדנות (שכחתי, התאבדות חוסכת כסף למדינה), אילו השקעת קצת בקריאת הנתונים היית מגיעה למסקנה ההפוכה.

לפי המוסד לביטוח לאומי יותר משליש ממקבלי קצבת נכות הם נפגעי נפש. הנתונים זהים גם אצל ארגון הבריאות העולמי. לא הכנת שיעורי בית? את מטעה את הציבור ונגועה בסטיגמה. עצוב לי שאת לא בודקת את העובדות, שאת לא מבינה שמדובר באנשים, בני אדם, ולא במאזנים כאלה ואחרים. נכות נפשית גורמת לסבל שאת לא תביני לעולם. אינך יודעת מה קורה לאדם השרוי במשבר.

מדוע את יוצאת השכם והערב נגד אלה שלא רואים את נכותם? אם את פוחדת, תודי בזה. אשמח לעזור לך להבין את התמונה הכואבת. אספר לך על העובדה שמרבית ההפרעות הנפשיות מתפרצות בין הגילאים 16- 25 בממוצע. ואלה הגילאים הקריטיים כשמדובר בהשלמת תעודת בגרות, שירות צבאי ורכישת מקצוע. אולם, תתפלאי, לחלק מנפגעי הנפש יש הכשרה מקצועית ואפילו תארים אקדמיים. אבל מעסיקים רבים לא מוכנים להעסיק אותם במקצוע שרכשו בעמל רב.

מרבית נפגעי הנפש עובדים במפעלים מוגנים. ומפעל מוגן זה עולם שונה לחלוטין ממה שכלכלן מצוי מכיר. לכן רבים מעמיתיך רואים בנכים פלח אוכלוסייה לא פרודוקטיבי וחבל שכך. הסטיגמה שבה את נגועה מביאה אותי לחשוב שאולי כדאי שתסיירי במפעל מוגן או תראייני נפגע נפש. לקרוא את הנתונים היבשים לא תעזור לך להבין את תסכולם של חלק מנפגעי הנפש שבמקום לעבוד כמורים, אנשי מחשבים וחוקרים, עושים עבודות מונוטוניות. ואם הם משתלבים בשוק החופשי הם מסדרים סחורה, מקפלים בגדים, אורזים מוצרים שונים או עובדים בארכיונים.

מירב, מקווה שהבהרתי את עמדתי. כי מרבית העבודות הללו לא מחלצות את נפגעי הנפש ממעגל העוני. נהפוך הוא. הן מנציחות את העוני והבידול. עכשיו אני מקווה שתביני שלא סתם נפגעי הנפש מקבלים קצבה והם זכאים כמו שאר הנכים להעלאה בקצבת הנכות. והיות ואני מכינה שיעורי בית, למשק הישראלי יש עודפי תקציב שיספיקו להעלאת קצבאות הנכות לכלל הנכים.

ומשפט אחד לסיכום – מה דעתך לראיין אותי?

 

 

 

על מירב ארלוזורוב, כתבת כלכלית בכירה:

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%99%D7%A8%D7%91_%D7%90%D7%A8%D7%9C%D7%95%D7%96%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%91

דוגמא לכתבה של מירב ארלוזורוב:

https://www.themarker.com/news/macro/1.4478987

 

על תנועת הפנתרים השחורים:

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12204

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *