איך לא תהיה קורבן?

מעבר לרכישת המיומנויות החברתיות, עומדים בפני המשתקמים מכשולים לא מעטים. הדפוס ידוע וכואב במידה רבה, המשתקם חש שהוא חלש, חסר ערך עצמי, פעמים רבות המסר הזה מגיע מהסביבה הקרובה. בדרך כלל זו הדרך ליצירת מעגל קסמים של אומללות. בפוסט הזה אנסה להסביר למה אני מתכוונת.

א. חוסר אונים נרכש –

לעיתים אדם נולד נכה או שהנכות נרכשת במהלך החיים עקב תאונות דרכים, אירועים טראומתיים, מלחמה או אסון טבע. יחד עם הנכות מגיעה "חבילה" של דעות קדומות, סטיגמה ודחיה. אחד הדברים ההרסניים ביותר הוא חוסר אונים נרכש. נכון שלאדם נכה יש מגבלה שהוא צריך להתמודד איתה, אולם מעבר למגבלה עצמה הוא מתמודד עם מסרים שונים: הכל בראש שלך, אתה חלש, עדיף שתשאר במקום בטוח, אתה החוליה החלשה ודברים נוספים ברוח דומה.

הגישה המתקבעת במוחו של האדם המשתקם היא – אני חלש, אני נכה, אני קורבן. לרוב אדם כזה יפחד להתמודד עם אתגרים שונים ויחוש חסר ערך. חלק מתהליך השיקום אמור להיות מוקדש לשיפור הדימוי העצמי של המשתקם ושבירת הדפוס של חוסר האונים הנרכש. אכן, אנשי השיקום צריכים להשקיע מאמצים רבים בכיוון.

ב. סטיגמה עצמית –

למעשה, את הסטיגמה העצמית גיליתי בעיקר בבתי החולים, במחלקה הפסיכיאטרית. אולם הסטיגמה העצמית הרסנית לא פחות מחוסר האונים הנרכש. למעשה היא סוג של הכחשה וריחוק. אנשים לא מאמינים שהם חלק מ – "הפסיכים האלה". פעמים רבות הסטיגמה העצמית גוררת החמרה במצבו של האדם. הוא לא משתף פעולה כלל, מאשים אחרים במצבו ולא לוקח אחריות או חלק בתהליך השיקום וההחלמה.

בעלי הסטיגמה העצמית קשים לטיפול, צריך כאן המון סבלנות מצד איש השיקום.

ג. בידוד וניתוק –

רבים מדי סובלים מבדידות ומנתק חברתי. אם בשל חוסר מיומנויות חברתיות, חוסר אמצעי ניידות, הזנחה ומצב ירוד. לצערי זו בעיה נפוצה למדי. הבידוד והניתוק גוררים את האדם לעשות מעשים של יאוש, כולל נסיונות אובדניים. האדם שחש עצמו בודד, מרגיש מיותר. חייו סובבים סביב המגבלה שלו, הקשיים הופכים למכשול בלתי עביר.

במקרים כאלה על איש השיקום ועל האדם עצמו לעבוד על טכניקות שונות שיסייעו לשבור את המעגל הזה. זה לא תהליך קל, אך בסופו ימצא עצמו האדם המנותק בנקודה טובה יותר ממנה החל.

לסיכום – הגישה הקורבנית מגיעה ממספר מקורות, על המשתקם לזהות את הדפוס בעצמו או עם עזרה של איש מקצוע, הכל בהתאם למצבו. לי עצמי לקח זמן לעלות על הדפוס ההרסני הזה, לא סתם פתחתי את הבלוג. גיליתי שחלק מהמסרים אכן באו מהחברה הסובבת אותי, אולם חלק מהגישה הזו הגיע ממני. עברתי הליך ארוך, כואב ומפרך שמתוכו למדתי לעמוד על שלי, להבין את הכוחות הטמונים בי. אין זה אומר שהשמים כחולים תמיד, יש בהחלט ימים של אפילה, אך למדתי לראות את האור.

 

משהו חשוב ——

הפוסט הינו פוסט בבלוג ואינו בא להחליף בשום פנים ואופן טיפול מקצועי. כאשר אתם חשים בודדים, מנותקים ממעגל האנשים המקיף אתכם, מכרים שלכם אומרים שמשהו קרה לכם – אל תאבחנו את עצמכם. איש מקצוע בהחלט יכול לעזור.

אופטימיות נצחית

יש אור בקצה המנהרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *