הכותרת של הפוסט הזה אומרת הכל, בעצם באתי לעבוד. את רף הציפיות שלי הורדתי כשחזרתי לעבודה השיקומית, בעצם אני יודעת שאני מתגוררת בממלכת הצללים של מדינת ישראל, חיה במסלול מקביל, במקום בו חלים חוקים אחרים. ולפעמים אני תוהה איפה נמצא קו הגבול. ברוב המקרים כוונות השיקום טובות. אין ספק שחוק שיקום נכי נפש בקהילה הוא
לאחר יותר משנה של חיפוש עבודה בשוק החופשי, גיליתי בדרך הקשה שזה כמעט בלתי אפשרי. האמת? כשאת עוברת את גיל 40 המעסיק הצעיר פוחד ממך באופן אוטומטי, גם בלי שתהיה לך אבחנה פסיכיאטרית, על אחת כמה וכמה אם יש לך כזו. כשעוברים את גיל 40 מגלים את הפרדוקס הגדול ביותר בשוק העבודה בישראל. מצד אחד
לראשונה בבלוג הזה תהיו מופתעים לשמוע על איש אחד שראוי לכל שבח. מבחינתי הוא פשוט עושה את העבודה השיקומית כמו שצריך. הכירו את עובד ההשמה שלי, אדם מזן נדיר במיוחד. כשראיתי אותו לראשונה הייתי באחת מתקופות השפל של חיי, אימי נפטרה זמן קצר לפני כן ממחלה קשה שכילתה כל חלקה טובה בגופה של אימי. הייתי